פרק א משנה ו: אמור לי מי רבך וחברך- ואומר לך מי אתה

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
א.עֲשֵׂה לְךָ רַב,
ב.וּקְנֵה לְךָ חָבֵר,
ג.וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

אסמכתא דקרא:
עֲשֵׂה לְךָ רַב:
וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵ-אלֹהִים(שמות ד,טז)
לא-להים. לרב ולשר(רש"י,שם)
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר:
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם: כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ (קהלת ד,ט)
טובים השנים שהם יגיעין בתורה, מן האחד, שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם, חברו מחזיר ההלכה. והחוט המשלש לא במהרה ינתק, זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן (קהלת רבה,פרשה ד,פיסקה ט)
וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:(ויקרא יט,טו)
בצדק תשפוט עמיתך -הוי דן את חבירך לכף זכות(שבועות,ל,ע"א)

הרחבת הדברים:
עשה לך רב- ולא רבנים:
והיה כעץ שתול על פלגי מים אמרי דבי ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם שבקוהו ואזול קמיה דרבא אמר להו הני מילי סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף

תרגום:
והיה כעץ שתול על פלגי מים אמרו בבית מדרשו של ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם .אמר להם רב חסדא לחכמים:.רצוני לומר לכם דבר מסוים, אבל אני חושש שאם אומר אותו תעזבו אותי ותלכו. ובכל זאת אמר רב חסדא לרבנן את הדבר: כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם. עזבו אותו החכמים והלכו ללמוד אצל רבא. חזר ואמר להם רב חסדא מה שאמרתי שהלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, הוא דוקא לענין לימוד סברא, אבל ללמוד הלכה למעשה מה שאמרו חכמים מרב אחד עדיף ללמוד.
(ע"ז,יט,ע"א)
שתול. נעקר מכאן וחזר ונשתל במקום אחר: נטוע. מעיקרו ולא זז משם לעולם כלומר כעץ שתול יעשה תלמיד עצמו לילך וללמוד מכל האדם ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד:(רש"י,שם)


וּקְנֵה לְךָ חָבֵר:
אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה {תהילים קכו-א} שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה א''ל בר בריה אנא אמר ליה שמע מינה דניימי שבעין שנין חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי אזל לביתיה אמר להו בריה דחוני המעגל מי קיים אמרו ליה בריה ליתא בר בריה איתא אמר להו אנא חוני המעגל לא הימנוהו אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה חלש דעתיה בעי רחמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא
תרגום:
אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על המקרא הזה 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'. אמר: וכי יש מנמנם שבעים שנה בחלום? יום אחד היה מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב. אמר לו: זה, לכמה שנים הוא טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום פשוט לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבניי. ישב, כרך פת, באה לו שינה ונתנמנם. סובבה אותו שונית ונתכסה מן העין וישן שבעים שנה. כשננער ראהו לאדם אחד שהוא מלקט מאותו חרוב. אמר לו: אתה הוא שנטעתו? אמר לו: אבי אבא. אמר: ודאי מנמנם הייתי שבעים שנה. ראה חמורתו שילדה לו רמכים רמכים. הלך לביתו. אמר להם: בנו של חוני המעגל היכן? אמרו לו: בנו איננו, בן בנו ישנו. אמר להם: אני חוני המעגל! לא האמינו לו. הלך לבית המדרש, שמע החכמים אומרים: נהירות לנו אלו השמועות עכשיו כבאותן שנים של חוני המעגל, שכשהיה נכנס לבית המדרש- כל קושיא שהיתה להם לחכמים היה מתרץ. אמר להם: אני הוא! ולא האמינו לו, ולא נהגו בו כבוד כנדרש לו. חלשה דעתו וביקש רחמים ומת. אמר רבא: זה שאומרים הבריות או חברותא או מיתותא (תענית כג,ע"א)

וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
בעיירה ברדיצ'ב הלך לעולמו גביר העיירה אשר יצא שמעו לשמצה כקמצן מופלג.אנשי העיירה אשר שנאוהו ,רוו נחת בשומעם,כי עבור קבורתו דורשת החברה קדישא סכום כסף גדול מיורשיו.
אולם היורשים התנגדו לתשלום הכבד שהוטל עליהם באומרם שאין הם אשמים ואין הם חייבים לשאת בתוצאות התנהגותו של הנפטר.הדי הוויכוח הגיעו עד ר' לוי יצחק מברדיצ'ב והוא קרא אליו את אנשי החברה קדישא לבירור העניין.
לאחר ששמע מיהו הנפטר הורה להם הרב: "אל תדרשו כסף רב עבור הקבורה".הוא אף הודיע שהוא עצמו ישתתף בלוויה.בראות התושבים את רבם צועד אחר ארון הנפטר,פסקו ממלאכתם ויצאו גם הם לחלוק כבוד אחרון למת.
עם תום הלוויה נגשו חשובי העיר אל הרב,ותמהו באזניו על פשר יחסו אל העשיר הנפטר שהיה ידוע כקמצן.
'התוודעתי אליו בזכות שלשה דיני תורה שהביא לפני ואשר מהם עמדתי על אופיו האמיתי של האיש,הסביר ר' לוי יצחק.
דין התורה הראשון היה לפני שנים רבות כשהגיע סוחר לעירנו ובידו סכום כסף גדול שהפקידו בידיו סוחרים אחרים,כדי שיבצע קניות עבורם.משסיים הסוחר את קניותיו רצה לשלם,אך אז נוכח לדעת שהארנק נעלם.ברוב צערו ויאושו התעלף.רופא שהוחש להחיותו הצליח לעוררו אך משנזכר הסוחר באשר ארע לו איבד את הכרתו שוב וכמעט שלא ניתן היה לעוררו.
'אם לא יימצא הכסף',אמרו הרופאים,'חייו בסכנה'...
לפתע, בעוד כולם עומדים אובדי עצות, הגיע הגביר הנפטר דנן והודיע כי מצא את האבידה.הוא הושיט את סכום הכסף לסוחר שהתעורר מעלפונו לאחר שהידיעה חדרה להכרתו.
מאוחר יותר הגיע לבית הגביר אדם , שהזדהה בפניו כגנב שנטל את כספו של הסוחר.
,התפעמתי לנוכח גודל המעשה שעשית', אמר הגנב, 'ברצוני לכפר על מעשי, ולמסור לך את הכסף שעמי, תמורת הכסף שנתת לסוחר'.
אולם העשיר סירב לקבל את הכסף,'היתה זו זכות גדולה עבורי, להציל בכספי נפש מישראל',אמר,'איני מוותר על המצווה שעשיתי'.
סיים ר' יצחק את תיאור המעשה הראשון ואמר: משלא הגיעו לעמק השווה,פנו השניים אלי.אני פסקתי לטובת העשיר הנדיב'.
דין התור השני היה זמן מה לאחר מכן.אדם בעירנו התקשה בפרנסת ביתו.כמוצא אחרון החליט לצאת לעיר אחרת לחפש מקור פרנסה.אשתו חששה כי אם יעזוב את הבית מצבם רק יחמיר וכי היא וילדיה ישארו ללא פרוטה.לכן לא הסכימה לנסיעה אלא שהבעל נחוש היה בדעתו לצאת לדרך.
לפתע עלה רעיון במוחו:'מידי שבוע תגשי לגביר' הוא פנה ואמר לאשתו,'ותבקשי ממנו את משכורתי עבור הטרחה שטורח אני עבורו בנסיעתי זו'.
האשה האמינה לדברי בעלה ושבוע לאחר שנסע היא ניגשה למשרדו של הגביר וביקשה מגזברו את המשכורת המובטחת. הגזבר,כמובן, לא הבין על איזו משכורת היא שחה,ומשלא הצליח לשכנעה בטעותה קרא לגביר כדי שיסייע בידו להיפטר מהאישה המוזרה.
כששמע הגביר את טענות האישה, הבין מבין השיטין את אשר אירע והורה לגזבר לשלם לאישה את משכורת בעלה מדי שבוע בשבוע.
בין כה וכה הצליח הבעל בעסקיו וחזר לביתו, לאשתו ולילדיו.הוא התפלא למצוא בית מסודר שלא חסר בו מאום.לשאלתו כיצד הם הסתדרו עד כה, ענתה לו האישה,כי אכן קיבלה את המשכורת מן הגביר מדי שבוע.הבעל שידע את האמת כי אין לו ולגביר שום עסק, התפעל מטוב לבו של הגביר ואץ אליו להשיב לו את הכסף, אלא שהגביר מיאן לקבל את הכסף חזרה.
'איני מוכן למכור את המצווה שזכיתי בה היושר', הבהיר את עמדתו.
'הגיעו אלי שניהם', מספר ר' יצחק,'ושוב פסקתי לטובת הגביר'.
דין התורה שלישי , היה בעקבות הלוואה אותה ביקש מן הגביר אחד הסוחרים בעיר שירד מנכסיו.לשאלתו של הגביר מי יהיה ערב להלוואה, ענה אותו סוחר: 'הקב"ה'.
ניאות הגביר לבקשה ונתן את ההלוואה.בהגיע זמן הפירעון לא היה לסוחר את הסכום הנדרש ורק לאחר שנה הוא בא אל הגביר ובידו סכום הפירעון.
להפתעתו סירב הגביר לקבל את הכסף,בטענה, כי הקב"ה הערב להלוואה כבר השיב לו את הכסף.אלא שהסוחר לא חפץ במתנת חינם ורצה להשיב את חובו.
משעמד הגביר בסירובו, ניגשו אלי השניים ושוב פסקתי לטובת הגביר', סיים ר' לוי יצחק את דבריו.
(יחל ישראל, חלק א, ע"מ קלה-קלז)

פשר הקשר:

הקשר בין הפעלים למעשים:
עֲשֵׂה-העשייה הראשונה הקשורה באדם בתורה-עשייה רוחנית, עשיית האדם- "רב" לעולם החי :
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(בראשית א,כו)
וּקְנֵה -הקניין הראשון בתורה- קניין בדמים רבים כמו החבר שיש לקנותו אפילו בדמים רבים(רע"ב,שם):
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר...(בראשית,כג,טז)
הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:(שם,כה,י)
וֶהֱוֵי דָן -הדין הראשון בתורה הוא בהקשר של לדון לכף זכות:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(בראשית ו,ג)
לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר. אינו ראוי שלעולם יהיה מדון לפני ופתחון פה לחלוק ולומר שאעפ''י שהאדם ראוי לעונש רב במריו בשביל היותו בצלם ובדמות מ''מ ראוי גם כן לרחם עליו בשביל שגם כן הוא בשר מביא לחטוא לא צלם ודמות בלבד (ספורנו,שם)

3 מדרגות של קשר עם הסובבים:
רַב -שהוא למעלה ממדרגתו
חָבֵר - בדומה לו במדרגתו
כָּל־הָאָדָם - אף אלו שהם למטה ממדרגתו
(ע"פ דרך חיים למהר"ל,שם)

הקשר בין תוכן הדברים ליְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה:

תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים,ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו.מה היה המעשה ביהושע בן פרחיה?כשהרג ינאי המלך את החכמים, הלכו יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא.כשנעשה שלום, שלח לו שמעון בן שטח: 'מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה'.עמד ובא (יהושע) ונזדמנה לו אכסניא אחת.עשו לו בה כבוד מרובה.אמר: כמה יפה אכסניא זו!אמר לו (ישו): רבי, עיניה טרוטות (מכוערות).אמר לו: רשע, בכך אתה עוסק? הוציא 400 שופרות והחרימו.בא לפניו כמה פעמים, ואמר לו: קבלני (בתשובה)לא היה שם לב אליו.יום אחד היה קורא קריאת שמע. בא לפניו.חשב לקבלו, הראה לו בידו (שימתין עד שיסיים את התפילה).הוא חשב: הוא דוחה אותי. הלך והעמיד לבנה והשתחווה לה.אמר לו: חזור בך!אמר לו: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל. (סנהדרין קז ע"ב).

עשה לך רב וקנה לך חבר- כדי שתדון את כל האדם לכף זכות:
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה שתלמידו היה יש"ו הנוצרי ולא דן אותו לכף זכות וסופו של יש"ו שהתפקר והחטיא את הרבים ואולי מכאן הבין עד כמה חשוב הדבר ולכן היה אוֹמֵר:א.עֲשֵׂה לְךָ רַב אחד מובהק והיה נאמן לפסיקותיו ואל תעשה לך הרבה רבנים לעניין הלכה שכן אז תצא קרח מכאן ומכאן,ב.וּקְנֵה לְךָ חָבֵר שעליו תשים מבטחך וכך תהיה מעורב עם הבריות ולא מנותק מן החברה שסביבך,ג.וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת וגם אם הוא לא קנה לו חבר ואינו מעורב עם הבריות עדיין תדון אותו לכף זכות כאותו עשיר שנדמה לציבור ככילי ורק בזכות שעשו להם רב לימדם זה שעליהם לדונו לכף זכות בשל מעשיו הטובים שעשה בסתר.

עשה לך רב- כדי שיהיה לך חבר:

כי דבר קשה ששני בנ י אדם ישתוו יחדיו כי מצודות הגיאות פרוסה וכל אחד חושב אני גדול ממך, ע״כ יעץ התנא לאיש
הישר הולך אם תרצה לעשות לך חבר קנה אותו לך לרב אף אם אין ראוי שיהיה רבך ועי״כ יהי׳ עכ״פ חבר שלך בראותו שאתה נכנע לפניו כי כן דרך בעלי גיאה אם רואה שאתה תחשוב עצמך שוה לו במדריגת ישתרר עליך להראות ממשלתו עליך, ואמר עוד והוי דן את כל האדם לכף זכות, כי אין אדם רואה נגעי עצמו ונגעי חבירו רואה, ועי״כ קשה לעשות אותו לרב כי יחשוב הלא אנכי טוב ממנו כי יש לו חסרונות רבים ולי כלל כלל לא ע״כ הזהיר שידון לכף זכות ועי״כ ימצא חבר
(כנסת ישראל,פרק א,דף סז,סימן קעד)

הוי דן את כל האדם לכף זכות -כדי שיהיה חברך או רבך:
שלא יאמר אדם מה לי ולפלוני אינו כדאי לי להיות רב ואינו כדאי להיות לפלוני חברי אלא הווי דן את כל האדם(את מכלול מעלותיו ולא רק פן אחד צר שבו מצאת גנאי- שפת אמת) לכף זכות.(ע"פ דרך חיים למהר"ל)

הקשר לאחור:
עשה לך רב -להלכה ורבנים הרבה- להרחבת הדעת:
על אף שאמרנו ש "יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית־וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת־דִּבְרֵיהֶם", הרי שזה לעניין סברות וידע תורני אבל מכל מקום עשה לך רב אחד וחכם אחד שתלמד מפיו הלכה למעשה שהרי אין טוב לאדם שילמד מחכמים רבים בחכמה אחת כי אולי תהיינה סברותיהן שונות זו מזו והתלמיד יתבלבל בזה (ע"פ מדרש שמואל,שם)

מהבית : פנימה והחוצה:
המשנה קודמת עסקה בהנהגת ביתו :יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.("ביתו זו אשתו"- יומא,פרק א משנה א) ומשנה זו עוסקת בהתנהגות עם הבריות שנמצאים חוץ מביתו(רב,חבר,כל האדם) ובסדר מדורג מהקרוב אליו (רבו שמלמדו) והלאה אל חברו ואח"כ יותר רחוק ממנו- כל האדם. (ע"פ דרך חיים למהר"ל,שם)

איזון לדברים הקודמים:
יְהִי בֵיתְךָ בֵּית־וַעַד לַחֲכָמִים- ואע"פ כן עשה לך רב כלומר שאפילו שהחכמים הם בני ביתך מכל מקום יהיו במדרגת הרב ולא במדרגת החבר
יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה- כנגד וקנה לך חבר כי כשיהיה ביתך פתוח לרווחה אז ממילא גם תגדל האהבה והחברה
וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,-ומתוך שיהיו לך משרתים בני עניים יש חשש שתאמר 'מרבה עבדים מרבה גזל'(אבות ב,ז) ותאמר מה לי ולצרה זו על כן הורוך שלא לעשות כן אלא רק אם יותר אתה בעבד שרשע הוא אבל לכתחילה דון אותו לכף זכות.
(ע"פ מרכבת המשנה)