יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:
1.סיפורי רקע:
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:(בראשית,יח,א-ח)
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: .....: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם: כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְ-ה-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ:....וַ-י-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(שם,יט,א-כו)
2.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה:- הכנסת אורחים
א.גדולת מעלתה:
אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב {בראשית יח-ג} ויאמר (ה') אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'(שבת קכז,ע"א)
ב.מידת אברהם אבינו:
אמר רבי חמא בר' חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב''ה לשאול באברהם הוציא הקב''ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח אמר לא מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי נפק איהו חזייה להקדוש ברוך הוא (בבא מציעא,פו,ע"ב)
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב''ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע''י שליח עשה הקב''ה לבניו ע''י שליח {בראשית יח-ז} ואל הבקר רץ אברהם {במדבר יא-לא} ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב {שמות טז-ד} הנני ממטיר לכם לחם מן השמים {בראשית יח-ח} והוא עומד עליהם תחת העץ {שמות יז-ו} הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] {בראשית יח-טז} ואברהם הולך עמם לשלחם {שמות יג-כא} וה' הולך לפניהם יומם {בראשית יח-ד} יוקח נא מעט מים {שמות יז-ו} והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים (בבא מציעא,פו,ע"ב)
ג.כל דכפין:
רב הונא כשהיה אוכל לחם היה פותח דלתותיו ואמר: כל שצריך יבא ויאכל(תענית,כ,ע"ב)
ד.במותו נתגלתה מעלתו:
ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל דבר (סנהדרין,מט,ע"א)
ויקבר בביתו במדבר. ביואב כתיב: מופקר לכל. לעניים להתפרנס מביתו (רש"י,שם)
ה.זכות המצווה ואובדנה:
ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה (בבא בתרא ,ז,ע"ב)
ו.ירושלים והכנסת אורחים:
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים המוסר סעודה לחברו וקלקלה נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו עוד מנהג גדול היה בירושלים מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין: (שבת,צג,ע"ב)
אורחין נכנסין. ותקנה טובה היא לקבלת אורחין שידעו כי שם יאכלו וילכו שם לאכול (רש"י,שם)
דתנן עשרה נסים נעשו בבית המקדש...ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים (יומא,כא,ע"א)
והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן ר' אלעזר בר (צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה(יומא,יב,ע"א)
ז.השפעת המצווה לטווח רחוק:
א''ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר {דברים כג-ה} על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתו עולה זדון מרחקת את הקרובים מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים מיתרו דאמר ר' יוחנן בשכר {שמות ב-כ} קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר {דברי הימים א ב-נה} וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב התם {שופטים א-טז} ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים... (סנהדרין קג,ע"ב-קד ע"א)
ח.פתוח לרווחה- הכיצד ולמה?
יהי ביתך פתוח לרוחה ,כיצד? מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון, כגון שעשה איוב, שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו? - כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו, הבא מן הדרום יכנס כדרכו, וכן לכל רוח. לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. (אבות דרבי נתן,פרק ז)
3.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ:- האכלת עניים ולא רק אורחים חשובים
א.זכות שמצילה ממות:
דר''ע הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא הוה דאיגא אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק ר''ע ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה
תרגום:
לרבי עקיבא היתה בת. אמרו לו החוזים בכוכבים: ביום שבו תיכנס לחדר כלולותיה יכיש אותה נחש ותמות.היה [רבי עקיבא] מודאג מאוד בשל כך.באותו יום [שבו נכנסה בתו לחדר הכלולות], נטלה [הכלה] את סיכת ראשה ונעצה אותה בסדק שבקיר. קרה ונכנסה [הסיכה] בעינו של הנחש [שהסתתר בתוך הקיר]. בבוקר, כשנטלה אותה, נמשך ובא הנחש אחריה.אמר לה אביה: מה עשית?אמרה לו: בערב בא עני [ו]קרא בפתח והיו עסוקים כולם בסעודה ואף אחד לא שמע אותו. קמתי ולקחתי את מנת האוכל שנתת לי ונתתיה לו.אמר לה: מצווה עשית!יצא רבי עקיבא ודרש: "וצדקה תציל ממות" - ולא [רק] ממיתה משונה אלא [אפילו] ממיתה עצמה. (שבת,קנו,ע"ב)
ב.יתרונה של האישה על פני האיש :
אבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל היה, וכשהיה צריך העולם לגשם היו שולחים חכמים אליו והיה מבקש רחמים ובא הגשם. פעם אחת הוצרך העולם לגשם. שלחו חכמים זוג חכמים אליו לבקש רחמים שיבא גשם. הלכו לביתו ולא מצאוהו. הלכו בשדה ומצאוהו שהיה עודר. נתנו לו שלום ולא הסביר להם פנים. בערב, כאשר אסף עצים להסקה, שם את העצים והמעדר על כתפו האחת ואת הגלימה על כתפו האחת. כל הדרך לא נעל נעליים. כאשר הגיע למים – נעל נעליים. כאשר הגיע למקום קוצים, הרים את בגדיו. כאשר הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת. כאשר הגיע לביתו נכנסה אשתו בתחילה, ואחר כך נכנס הוא, ואחר כך נכנסו חכמים. ישב ובצע פת ולא אמר להם לחכמים 'בואו ואכלו'. חילק לחם לילדים, לגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים. אמר לה לאשתו: יודע אני שהחכמים משום הגשם באו, נעלה לגג ונבקש רחמים, אולי יתרצה הקדוש ברוך הוא ויביא מטר, ולא נחזיק טובה לעצמנו. עלו לגג, עמד הוא בפינה אחת והיא בפינה אחת. קדמו ועלו עננים מאותה פינה שעמדה בה אשתו. כאשר ירד, אמר להם: מדוע באו חכמים אליי? אמרו לו: שלחו אותנו חכמים אל אדוני לבקש רחמים על הגשם. אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו לו: יודעים אנו שהמטר מחמת אדוני הוא בא. אלא שיאמר [יסביר] לנו אדוני אותם הדברים שהיו תמוהים לנו: מה טעם כאשר נתנו לאדוני שלום לא הסביר לנו אדוני פניו? אמר לה: שכיר יום הייתי ואמרתי: לא אתמהמה. ומה טעם שם אדוני את העצים על כתפו האחת ואת הגלימה על כתפו האחת? אמר להם: לזו [ ללבוש אותה] שאלתי אותה, ולזו [לישם עליה עצים] – לא שאלתיה. מה טעם כל הדרך לא נעל אדוני נעלים וכאשר הגיע למים נעל נעלים? אמר להם: כל הדרך רואה אני [ויכול להיזהר מהמכשולים], במים איני רואה. ומה טעם כאשר הגיע אדוני לקוצים הרים את בגדיו? אמר להם: זה [הבשר] מעלה ארוכה אם נשרט בקוצים וזה [הבגד] אינה מעלה ארוכה. מה טעם כאשר הגיע לעיר יצאה אשתו של אדוני כשהיא מקושטת? אמר להם: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת [בלכתי בעיר]. מה טעם נכנסה היא בתחילה ואחר כך נכנס אדוני ואחר כך נכנסנו אנחנו? אמר להם: משום שאין אתם בדוקים לי [בעיני, ולא רציתי שתתיחדו עם אשה]. מה הטעם כאשר בצע אדוני פת לא אמר לנו 'בואו ובצעו'? – אמר להם: משום שלא היתה הפת מרובה [דיה גם לאורחים, ואמרתי] שלא יחזיקו לי טובה בחינם [שאני מכבד אותם, ואין בלבי באמת לעשות זאת]. ומה הטעם נתן אדוני לילד הגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים? אמר להם: הגדול – נמצא בבית [ואם הוא רעב הוא אוכל], וזה – יושב בבית הכנסת [ולומד, ולכן הוא רעב יותר]. ומה הטעם קדמו ועלו עננים מאותה זוית שהיתה עומדת אשתו של אדוני לענן שלו? אמר להם: משום שהאשה נמצא ת בבית ונותנת לחם לעניים וקרובה הנאתה [שהיא גורמת להם, ומידה כנגד מידה תפילתה נענית תחילה], ואני נותן מעות, ואין [הנאה זו] קרובה [משום שהעני אינו נהנה מיד, אלא עד שיקנה לחם במעות אלה]. (תענית כג,ע"א-ע"ב)
ג.בני ביתך-כעניים:
חד זמן צרכין רבנן נידבא שלחון לר' עקיבה ולחד מן רבנין עמיה. אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא א"ל מה ניזבין לך יומא דין א"ל טרוכסמין לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. שבקון ליה ואזלון לון מן דזכין כל עמא אתון לגביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמר לך מה ניזבון לך יומא דין ואמרת ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. אמר מה דביני לבין טלייא ידעתין. לא מה ביני לבין בריי. אע"פ כך אזלון ואמרו לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלין ואמרין לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחיק ואמרי לה סתם אמר לן. אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי. ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני. כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה:
תרגום:
פעם אחת היו הרבנים צריכין לנדבות ,שלחו את ר' עקיבא ואחד מן החכמים ובאו אל בית איש אחד ששמו היה בן מביא יין ורצו לכנוס אצלו שמעו קול התינוק א"ל מה נק נ ה היום לאכול אמר לו ירק עילשין ולא מן ירק שנלקט היום אלא ממה שנלקט אתמול שהוא בזול הניחו חכמים אותו והלכו להתרים אחרים,אח"כ שבו לביתו,אמר להם מד ו ע לא באתם אלי קודם, כמו שהייתם נוהגים אמרו : באנו,אך כששמענו את שיחתך עם בנך לקנות ירק מאתמול שהוא כמוש וזול,אמרנו ודאי אין לך מעות.אמר להם, מה שיש ביני ובין התינוק אפשר לכם לדעת, אבל מה ביני ובין קוני אין אתם יכולים לדעת אמר להם שילכו לאשתו שתתן להם מדה־ מלאה דינרין הלכו ואמרו לה, אמרה להם: איך אמר לכם, מדה גדושה או מדה מחוקה אמרה להם אני אתן לכם מנה גדושה, אם אמר לכם כן הרי כדבריו אני נותנת ואם לאו, אני מוסיפה זה הע ו ד ף משלי וינכה לי מן חשבון כתובתי, כששמע בעלה כי אשתו צדקת היא , כתב לה סכום כפול על כתובתה. (ירושלמי,פסחים,פ"ד,ה"ט)
4.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה:-נתינת דוגמא אישית בהכנסת אורחים
א.פחות דיבורים-יותר מעשים:...ומניין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה? - שכן מצינו באברהם אבינו, שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום. שנאמר: (בראשית יח) "ואקחה פת לחם וסעדו לבבכם". אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת, שהלך ועשה להם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת. - ומניין שעשה להם תשע סאין של סולת? שנאמר: (שם) "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סלת". שלוש כמשמען, קמח הרי שש, סלת הרי תשע. - ומניין שעשה להם שלשה שוורים" שנאמר "ואל הבקר רץ אברהם". הבקר אחד, בן בקר שנים, רך שלשה. ויש אומרים: וטוב - ארבעה. "ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו", נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות... (אבות דרבי נתן,יג,ג)
כתיב {בראשית יח-ו} קמח וכתיב סלת א''ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש (בבא מציעא , פז, ע"א)
ב.טבעה של האישה-להרבות בדיבור:
עשרה קבים שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים אחד כל העולם כולו(קידושין ,מט,ע"א)
וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:(ויקרא,כד,יא)
שלמית. דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל: בת דברי. דברנית היתה מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה(רש"י,שם)
בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ:
סכנת דיבור של הולכי דרכים:
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזו דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד (עירובין נג,ע"ב)
ולכן פירש החסיד ז"ל דאיירי במקבל אורח וצווה קעביד להרבות עימו שיחה וקמ"ל דאל ירבה כשאישה מתארחת אצלו (שפת אמת,מסכת אבות,א,ה)
5.כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:
וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(בראשית,יט,כו)
ותהי נציב מלח. במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה: (רש"י,שם)
ותבט אשתו מאחריו (יט, כו), רבי יצחק אמר שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט, מה היא עושה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מכונת שיכירו בהן אנשי העיר, על כן (שם): ותהי נציב מלח.(בראשית רבה,נא,ה)
6.הקשר בין המאמרות: הכנסת אורחים
א.על דרך החיוב:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה (עִם הָאִשָּׁה): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
ב.על דרך השלילה:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,- וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, -וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב... וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.-אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו (רש"י,שם)
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:.וַ-י-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח
7.פשר הקשר:
יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם שהיא עיר של הכנסת אורחים עד אשר נאמר עליה שמעולם "...לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים"(יומא כא,ע"א) אוֹמֵר:יְהִי בֵיתְךָ ולא רק כיסך פָּתוּחַ לִרְוָחָה של האורחים,כביתו של אברהם אבינו שהיה פתוח לארבע רוחות השמים וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ כך שלאחר שביתך פתוח לרווחה-תוכל לעלות למדרגה שתהיה קשוב לעניים המתדפקים על דלתותך כמו אל בני ביתך כפי שעשתה בתו של ר' עקיבא,וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. כלומר לא די בכך שאתה קשוב לעניים כמו אל בני ביתך אלא שבמקום להרבות שיחה עם האישה עליך להרבות בדוגמא אישית ,"אמור מעט ועשה הרבה" וממילא תשמש כדוגמא אישית לבני ביתך ואז עינה של אשתך לא תהיה צרה באורחים שכן תחוש היא שאתה עימה לסייע בידה בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.שכאשר היא מתארחת בביתו בודאי שאין מן הראוי להרבות עימה בשיחה מסיבות צניעות מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ,שאינו מאמן את עצמו לנתינת דוגמא אישית וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה שכן דיברה התורה בזכות הכנסת אורחים והוא כמבטל את דבריה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם כאשת לוט שהפכה לנציב מלח על אשר לא הסכימה לסייע בהכנסת האורחים- המלאכים שבאו להצילה:
8.הקשר לאחור :כלל ופרט
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד,
עַל הַתּוֹרָה- יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:
וְעַל הָעֲבוֹדָה-אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים-יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:
(ע"פ ילקוט מדרש שמואל)
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:
1.סיפורי רקע:
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:(בראשית,יח,א-ח)
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: .....: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם: כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְ-ה-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ:....וַ-י-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(שם,יט,א-כו)
2.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה:- הכנסת אורחים
א.גדולת מעלתה:
אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב {בראשית יח-ג} ויאמר (ה') אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'(שבת קכז,ע"א)
ב.מידת אברהם אבינו:
אמר רבי חמא בר' חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב''ה לשאול באברהם הוציא הקב''ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח אמר לא מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי נפק איהו חזייה להקדוש ברוך הוא (בבא מציעא,פו,ע"ב)
אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב''ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע''י שליח עשה הקב''ה לבניו ע''י שליח {בראשית יח-ז} ואל הבקר רץ אברהם {במדבר יא-לא} ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב {שמות טז-ד} הנני ממטיר לכם לחם מן השמים {בראשית יח-ח} והוא עומד עליהם תחת העץ {שמות יז-ו} הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] {בראשית יח-טז} ואברהם הולך עמם לשלחם {שמות יג-כא} וה' הולך לפניהם יומם {בראשית יח-ד} יוקח נא מעט מים {שמות יז-ו} והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים (בבא מציעא,פו,ע"ב)
ג.כל דכפין:
רב הונא כשהיה אוכל לחם היה פותח דלתותיו ואמר: כל שצריך יבא ויאכל(תענית,כ,ע"ב)
ד.במותו נתגלתה מעלתו:
ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל דבר (סנהדרין,מט,ע"א)
ויקבר בביתו במדבר. ביואב כתיב: מופקר לכל. לעניים להתפרנס מביתו (רש"י,שם)
ה.זכות המצווה ואובדנה:
ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה (בבא בתרא ,ז,ע"ב)
ו.ירושלים והכנסת אורחים:
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים המוסר סעודה לחברו וקלקלה נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו עוד מנהג גדול היה בירושלים מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין: (שבת,צג,ע"ב)
אורחין נכנסין. ותקנה טובה היא לקבלת אורחין שידעו כי שם יאכלו וילכו שם לאכול (רש"י,שם)
דתנן עשרה נסים נעשו בבית המקדש...ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים (יומא,כא,ע"א)
והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן ר' אלעזר בר (צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה(יומא,יב,ע"א)
ז.השפעת המצווה לטווח רחוק:
א''ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר {דברים כג-ה} על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתו עולה זדון מרחקת את הקרובים מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים מיתרו דאמר ר' יוחנן בשכר {שמות ב-כ} קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר {דברי הימים א ב-נה} וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב התם {שופטים א-טז} ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים... (סנהדרין קג,ע"ב-קד ע"א)
ח.פתוח לרווחה- הכיצד ולמה?
3.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ:- האכלת עניים ולא רק אורחים חשובים
א.זכות שמצילה ממות:
דר''ע הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא הוה דאיגא אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק ר''ע ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה
תרגום:
לרבי עקיבא היתה בת. אמרו לו החוזים בכוכבים: ביום שבו תיכנס לחדר כלולותיה יכיש אותה נחש ותמות.היה [רבי עקיבא] מודאג מאוד בשל כך.באותו יום [שבו נכנסה בתו לחדר הכלולות], נטלה [הכלה] את סיכת ראשה ונעצה אותה בסדק שבקיר. קרה ונכנסה [הסיכה] בעינו של הנחש [שהסתתר בתוך הקיר]. בבוקר, כשנטלה אותה, נמשך ובא הנחש אחריה.אמר לה אביה: מה עשית?אמרה לו: בערב בא עני [ו]קרא בפתח והיו עסוקים כולם בסעודה ואף אחד לא שמע אותו. קמתי ולקחתי את מנת האוכל שנתת לי ונתתיה לו.אמר לה: מצווה עשית!יצא רבי עקיבא ודרש: "וצדקה תציל ממות" - ולא [רק] ממיתה משונה אלא [אפילו] ממיתה עצמה. (שבת,קנו,ע"ב)
ב.יתרונה של האישה על פני האיש :
אבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל היה, וכשהיה צריך העולם לגשם היו שולחים חכמים אליו והיה מבקש רחמים ובא הגשם. פעם אחת הוצרך העולם לגשם. שלחו חכמים זוג חכמים אליו לבקש רחמים שיבא גשם. הלכו לביתו ולא מצאוהו. הלכו בשדה ומצאוהו שהיה עודר. נתנו לו שלום ולא הסביר להם פנים. בערב, כאשר אסף עצים להסקה, שם את העצים והמעדר על כתפו האחת ואת הגלימה על כתפו האחת. כל הדרך לא נעל נעליים. כאשר הגיע למים – נעל נעליים. כאשר הגיע למקום קוצים, הרים את בגדיו. כאשר הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת. כאשר הגיע לביתו נכנסה אשתו בתחילה, ואחר כך נכנס הוא, ואחר כך נכנסו חכמים. ישב ובצע פת ולא אמר להם לחכמים 'בואו ואכלו'. חילק לחם לילדים, לגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים. אמר לה לאשתו: יודע אני שהחכמים משום הגשם באו, נעלה לגג ונבקש רחמים, אולי יתרצה הקדוש ברוך הוא ויביא מטר, ולא נחזיק טובה לעצמנו. עלו לגג, עמד הוא בפינה אחת והיא בפינה אחת. קדמו ועלו עננים מאותה פינה שעמדה בה אשתו. כאשר ירד, אמר להם: מדוע באו חכמים אליי? אמרו לו: שלחו אותנו חכמים אל אדוני לבקש רחמים על הגשם. אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו לו: יודעים אנו שהמטר מחמת אדוני הוא בא. אלא שיאמר [יסביר] לנו אדוני אותם הדברים שהיו תמוהים לנו: מה טעם כאשר נתנו לאדוני שלום לא הסביר לנו אדוני פניו? אמר לה: שכיר יום הייתי ואמרתי: לא אתמהמה. ומה טעם שם אדוני את העצים על כתפו האחת ואת הגלימה על כתפו האחת? אמר להם: לזו [ ללבוש אותה] שאלתי אותה, ולזו [לישם עליה עצים] – לא שאלתיה. מה טעם כל הדרך לא נעל אדוני נעלים וכאשר הגיע למים נעל נעלים? אמר להם: כל הדרך רואה אני [ויכול להיזהר מהמכשולים], במים איני רואה. ומה טעם כאשר הגיע אדוני לקוצים הרים את בגדיו? אמר להם: זה [הבשר] מעלה ארוכה אם נשרט בקוצים וזה [הבגד] אינה מעלה ארוכה. מה טעם כאשר הגיע לעיר יצאה אשתו של אדוני כשהיא מקושטת? אמר להם: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת [בלכתי בעיר]. מה טעם נכנסה היא בתחילה ואחר כך נכנס אדוני ואחר כך נכנסנו אנחנו? אמר להם: משום שאין אתם בדוקים לי [בעיני, ולא רציתי שתתיחדו עם אשה]. מה הטעם כאשר בצע אדוני פת לא אמר לנו 'בואו ובצעו'? – אמר להם: משום שלא היתה הפת מרובה [דיה גם לאורחים, ואמרתי] שלא יחזיקו לי טובה בחינם [שאני מכבד אותם, ואין בלבי באמת לעשות זאת]. ומה הטעם נתן אדוני לילד הגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים? אמר להם: הגדול – נמצא בבית [ואם הוא רעב הוא אוכל], וזה – יושב בבית הכנסת [ולומד, ולכן הוא רעב יותר]. ומה הטעם קדמו ועלו עננים מאותה זוית שהיתה עומדת אשתו של אדוני לענן שלו? אמר להם: משום שהאשה נמצא ת בבית ונותנת לחם לעניים וקרובה הנאתה [שהיא גורמת להם, ומידה כנגד מידה תפילתה נענית תחילה], ואני נותן מעות, ואין [הנאה זו] קרובה [משום שהעני אינו נהנה מיד, אלא עד שיקנה לחם במעות אלה]. (תענית כג,ע"א-ע"ב)
ג.בני ביתך-כעניים:
חד זמן צרכין רבנן נידבא שלחון לר' עקיבה ולחד מן רבנין עמיה. אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא א"ל מה ניזבין לך יומא דין א"ל טרוכסמין לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. שבקון ליה ואזלון לון מן דזכין כל עמא אתון לגביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמר לך מה ניזבון לך יומא דין ואמרת ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. אמר מה דביני לבין טלייא ידעתין. לא מה ביני לבין בריי. אע"פ כך אזלון ואמרו לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלין ואמרין לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחיק ואמרי לה סתם אמר לן. אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי. ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני. כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה:
תרגום:
פעם אחת היו הרבנים צריכין לנדבות ,שלחו את ר' עקיבא ואחד מן החכמים ובאו אל בית איש אחד ששמו היה בן מביא יין ורצו לכנוס אצלו שמעו קול התינוק א"ל מה נק נ ה היום לאכול אמר לו ירק עילשין ולא מן ירק שנלקט היום אלא ממה שנלקט אתמול שהוא בזול הניחו חכמים אותו והלכו להתרים אחרים,אח"כ שבו לביתו,אמר להם מד ו ע לא באתם אלי קודם, כמו שהייתם נוהגים אמרו : באנו,אך כששמענו את שיחתך עם בנך לקנות ירק מאתמול שהוא כמוש וזול,אמרנו ודאי אין לך מעות.אמר להם, מה שיש ביני ובין התינוק אפשר לכם לדעת, אבל מה ביני ובין קוני אין אתם יכולים לדעת אמר להם שילכו לאשתו שתתן להם מדה־ מלאה דינרין הלכו ואמרו לה, אמרה להם: איך אמר לכם, מדה גדושה או מדה מחוקה אמרה להם אני אתן לכם מנה גדושה, אם אמר לכם כן הרי כדבריו אני נותנת ואם לאו, אני מוסיפה זה הע ו ד ף משלי וינכה לי מן חשבון כתובתי, כששמע בעלה כי אשתו צדקת היא , כתב לה סכום כפול על כתובתה. (ירושלמי,פסחים,פ"ד,ה"ט)
4.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה:-נתינת דוגמא אישית בהכנסת אורחים
א.פחות דיבורים-יותר מעשים:...ומניין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה? - שכן מצינו באברהם אבינו, שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום. שנאמר: (בראשית יח) "ואקחה פת לחם וסעדו לבבכם". אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת, שהלך ועשה להם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת. - ומניין שעשה להם תשע סאין של סולת? שנאמר: (שם) "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סלת". שלוש כמשמען, קמח הרי שש, סלת הרי תשע. - ומניין שעשה להם שלשה שוורים" שנאמר "ואל הבקר רץ אברהם". הבקר אחד, בן בקר שנים, רך שלשה. ויש אומרים: וטוב - ארבעה. "ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו", נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות... (אבות דרבי נתן,יג,ג)
כתיב {בראשית יח-ו} קמח וכתיב סלת א''ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש (בבא מציעא , פז, ע"א)
ב.טבעה של האישה-להרבות בדיבור:
עשרה קבים שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים אחד כל העולם כולו(קידושין ,מט,ע"א)
וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:(ויקרא,כד,יא)
שלמית. דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל: בת דברי. דברנית היתה מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה(רש"י,שם)
בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ:
סכנת דיבור של הולכי דרכים:
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזו דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד (עירובין נג,ע"ב)
ולכן פירש החסיד ז"ל דאיירי במקבל אורח וצווה קעביד להרבות עימו שיחה וקמ"ל דאל ירבה כשאישה מתארחת אצלו (שפת אמת,מסכת אבות,א,ה)
5.כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:
וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(בראשית,יט,כו)
ותהי נציב מלח. במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה: (רש"י,שם)
ותבט אשתו מאחריו (יט, כו), רבי יצחק אמר שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט, מה היא עושה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מכונת שיכירו בהן אנשי העיר, על כן (שם): ותהי נציב מלח.(בראשית רבה,נא,ה)
6.הקשר בין המאמרות: הכנסת אורחים
א.על דרך החיוב:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה (עִם הָאִשָּׁה): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
ב.על דרך השלילה:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,- וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, -וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב... וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.-אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו (רש"י,שם)
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:.וַ-י-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח
7.פשר הקשר:
יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם שהיא עיר של הכנסת אורחים עד אשר נאמר עליה שמעולם "...לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים"(יומא כא,ע"א) אוֹמֵר:יְהִי בֵיתְךָ ולא רק כיסך פָּתוּחַ לִרְוָחָה של האורחים,כביתו של אברהם אבינו שהיה פתוח לארבע רוחות השמים וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ כך שלאחר שביתך פתוח לרווחה-תוכל לעלות למדרגה שתהיה קשוב לעניים המתדפקים על דלתותך כמו אל בני ביתך כפי שעשתה בתו של ר' עקיבא,וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. כלומר לא די בכך שאתה קשוב לעניים כמו אל בני ביתך אלא שבמקום להרבות שיחה עם האישה עליך להרבות בדוגמא אישית ,"אמור מעט ועשה הרבה" וממילא תשמש כדוגמא אישית לבני ביתך ואז עינה של אשתך לא תהיה צרה באורחים שכן תחוש היא שאתה עימה לסייע בידה בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.שכאשר היא מתארחת בביתו בודאי שאין מן הראוי להרבות עימה בשיחה מסיבות צניעות מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ,שאינו מאמן את עצמו לנתינת דוגמא אישית וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה שכן דיברה התורה בזכות הכנסת אורחים והוא כמבטל את דבריה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם כאשת לוט שהפכה לנציב מלח על אשר לא הסכימה לסייע בהכנסת האורחים- המלאכים שבאו להצילה:
8.הקשר לאחור :כלל ופרט
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד,
עַל הַתּוֹרָה- יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:
וְעַל הָעֲבוֹדָה-אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים-יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:
(ע"פ ילקוט מדרש שמואל)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה