פרק א משנה ו: אמור לי מי רבך וחברך- ואומר לך מי אתה

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
א.עֲשֵׂה לְךָ רַב,
ב.וּקְנֵה לְךָ חָבֵר,
ג.וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

אסמכתא דקרא:
עֲשֵׂה לְךָ רַב:
וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵ-אלֹהִים(שמות ד,טז)
לא-להים. לרב ולשר(רש"י,שם)
וּקְנֵה לְךָ חָבֵר:
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם: כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ (קהלת ד,ט)
טובים השנים שהם יגיעין בתורה, מן האחד, שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו. כי אם יפלו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם, חברו מחזיר ההלכה. והחוט המשלש לא במהרה ינתק, זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן (קהלת רבה,פרשה ד,פיסקה ט)
וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:(ויקרא יט,טו)
בצדק תשפוט עמיתך -הוי דן את חבירך לכף זכות(שבועות,ל,ע"א)

הרחבת הדברים:
עשה לך רב- ולא רבנים:
והיה כעץ שתול על פלגי מים אמרי דבי ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם שבקוהו ואזול קמיה דרבא אמר להו הני מילי סברא אבל גמרא מרב אחד עדיף

תרגום:
והיה כעץ שתול על פלגי מים אמרו בבית מדרשו של ר' ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם .אמר להם רב חסדא לחכמים:.רצוני לומר לכם דבר מסוים, אבל אני חושש שאם אומר אותו תעזבו אותי ותלכו. ובכל זאת אמר רב חסדא לרבנן את הדבר: כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם. עזבו אותו החכמים והלכו ללמוד אצל רבא. חזר ואמר להם רב חסדא מה שאמרתי שהלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, הוא דוקא לענין לימוד סברא, אבל ללמוד הלכה למעשה מה שאמרו חכמים מרב אחד עדיף ללמוד.
(ע"ז,יט,ע"א)
שתול. נעקר מכאן וחזר ונשתל במקום אחר: נטוע. מעיקרו ולא זז משם לעולם כלומר כעץ שתול יעשה תלמיד עצמו לילך וללמוד מכל האדם ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד:(רש"י,שם)


וּקְנֵה לְךָ חָבֵר:
אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה {תהילים קכו-א} שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי יתיב קא כריך ריפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ונים שבעין שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו אמר ליה את הוא דשתלתיה א''ל בר בריה אנא אמר ליה שמע מינה דניימי שבעין שנין חזא לחמריה דאתיילידא ליה רמכי רמכי אזל לביתיה אמר להו בריה דחוני המעגל מי קיים אמרו ליה בריה ליתא בר בריה איתא אמר להו אנא חוני המעגל לא הימנוהו אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו אמר להו אנא ניהו לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה חלש דעתיה בעי רחמי ומית אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא
תרגום:
אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על המקרא הזה 'בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים'. אמר: וכי יש מנמנם שבעים שנה בחלום? יום אחד היה מהלך בדרך, ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב. אמר לו: זה, לכמה שנים הוא טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום פשוט לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו? אמר לו: אני מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבניי. ישב, כרך פת, באה לו שינה ונתנמנם. סובבה אותו שונית ונתכסה מן העין וישן שבעים שנה. כשננער ראהו לאדם אחד שהוא מלקט מאותו חרוב. אמר לו: אתה הוא שנטעתו? אמר לו: אבי אבא. אמר: ודאי מנמנם הייתי שבעים שנה. ראה חמורתו שילדה לו רמכים רמכים. הלך לביתו. אמר להם: בנו של חוני המעגל היכן? אמרו לו: בנו איננו, בן בנו ישנו. אמר להם: אני חוני המעגל! לא האמינו לו. הלך לבית המדרש, שמע החכמים אומרים: נהירות לנו אלו השמועות עכשיו כבאותן שנים של חוני המעגל, שכשהיה נכנס לבית המדרש- כל קושיא שהיתה להם לחכמים היה מתרץ. אמר להם: אני הוא! ולא האמינו לו, ולא נהגו בו כבוד כנדרש לו. חלשה דעתו וביקש רחמים ומת. אמר רבא: זה שאומרים הבריות או חברותא או מיתותא (תענית כג,ע"א)

וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
בעיירה ברדיצ'ב הלך לעולמו גביר העיירה אשר יצא שמעו לשמצה כקמצן מופלג.אנשי העיירה אשר שנאוהו ,רוו נחת בשומעם,כי עבור קבורתו דורשת החברה קדישא סכום כסף גדול מיורשיו.
אולם היורשים התנגדו לתשלום הכבד שהוטל עליהם באומרם שאין הם אשמים ואין הם חייבים לשאת בתוצאות התנהגותו של הנפטר.הדי הוויכוח הגיעו עד ר' לוי יצחק מברדיצ'ב והוא קרא אליו את אנשי החברה קדישא לבירור העניין.
לאחר ששמע מיהו הנפטר הורה להם הרב: "אל תדרשו כסף רב עבור הקבורה".הוא אף הודיע שהוא עצמו ישתתף בלוויה.בראות התושבים את רבם צועד אחר ארון הנפטר,פסקו ממלאכתם ויצאו גם הם לחלוק כבוד אחרון למת.
עם תום הלוויה נגשו חשובי העיר אל הרב,ותמהו באזניו על פשר יחסו אל העשיר הנפטר שהיה ידוע כקמצן.
'התוודעתי אליו בזכות שלשה דיני תורה שהביא לפני ואשר מהם עמדתי על אופיו האמיתי של האיש,הסביר ר' לוי יצחק.
דין התורה הראשון היה לפני שנים רבות כשהגיע סוחר לעירנו ובידו סכום כסף גדול שהפקידו בידיו סוחרים אחרים,כדי שיבצע קניות עבורם.משסיים הסוחר את קניותיו רצה לשלם,אך אז נוכח לדעת שהארנק נעלם.ברוב צערו ויאושו התעלף.רופא שהוחש להחיותו הצליח לעוררו אך משנזכר הסוחר באשר ארע לו איבד את הכרתו שוב וכמעט שלא ניתן היה לעוררו.
'אם לא יימצא הכסף',אמרו הרופאים,'חייו בסכנה'...
לפתע, בעוד כולם עומדים אובדי עצות, הגיע הגביר הנפטר דנן והודיע כי מצא את האבידה.הוא הושיט את סכום הכסף לסוחר שהתעורר מעלפונו לאחר שהידיעה חדרה להכרתו.
מאוחר יותר הגיע לבית הגביר אדם , שהזדהה בפניו כגנב שנטל את כספו של הסוחר.
,התפעמתי לנוכח גודל המעשה שעשית', אמר הגנב, 'ברצוני לכפר על מעשי, ולמסור לך את הכסף שעמי, תמורת הכסף שנתת לסוחר'.
אולם העשיר סירב לקבל את הכסף,'היתה זו זכות גדולה עבורי, להציל בכספי נפש מישראל',אמר,'איני מוותר על המצווה שעשיתי'.
סיים ר' יצחק את תיאור המעשה הראשון ואמר: משלא הגיעו לעמק השווה,פנו השניים אלי.אני פסקתי לטובת העשיר הנדיב'.
דין התור השני היה זמן מה לאחר מכן.אדם בעירנו התקשה בפרנסת ביתו.כמוצא אחרון החליט לצאת לעיר אחרת לחפש מקור פרנסה.אשתו חששה כי אם יעזוב את הבית מצבם רק יחמיר וכי היא וילדיה ישארו ללא פרוטה.לכן לא הסכימה לנסיעה אלא שהבעל נחוש היה בדעתו לצאת לדרך.
לפתע עלה רעיון במוחו:'מידי שבוע תגשי לגביר' הוא פנה ואמר לאשתו,'ותבקשי ממנו את משכורתי עבור הטרחה שטורח אני עבורו בנסיעתי זו'.
האשה האמינה לדברי בעלה ושבוע לאחר שנסע היא ניגשה למשרדו של הגביר וביקשה מגזברו את המשכורת המובטחת. הגזבר,כמובן, לא הבין על איזו משכורת היא שחה,ומשלא הצליח לשכנעה בטעותה קרא לגביר כדי שיסייע בידו להיפטר מהאישה המוזרה.
כששמע הגביר את טענות האישה, הבין מבין השיטין את אשר אירע והורה לגזבר לשלם לאישה את משכורת בעלה מדי שבוע בשבוע.
בין כה וכה הצליח הבעל בעסקיו וחזר לביתו, לאשתו ולילדיו.הוא התפלא למצוא בית מסודר שלא חסר בו מאום.לשאלתו כיצד הם הסתדרו עד כה, ענתה לו האישה,כי אכן קיבלה את המשכורת מן הגביר מדי שבוע.הבעל שידע את האמת כי אין לו ולגביר שום עסק, התפעל מטוב לבו של הגביר ואץ אליו להשיב לו את הכסף, אלא שהגביר מיאן לקבל את הכסף חזרה.
'איני מוכן למכור את המצווה שזכיתי בה היושר', הבהיר את עמדתו.
'הגיעו אלי שניהם', מספר ר' יצחק,'ושוב פסקתי לטובת הגביר'.
דין התורה שלישי , היה בעקבות הלוואה אותה ביקש מן הגביר אחד הסוחרים בעיר שירד מנכסיו.לשאלתו של הגביר מי יהיה ערב להלוואה, ענה אותו סוחר: 'הקב"ה'.
ניאות הגביר לבקשה ונתן את ההלוואה.בהגיע זמן הפירעון לא היה לסוחר את הסכום הנדרש ורק לאחר שנה הוא בא אל הגביר ובידו סכום הפירעון.
להפתעתו סירב הגביר לקבל את הכסף,בטענה, כי הקב"ה הערב להלוואה כבר השיב לו את הכסף.אלא שהסוחר לא חפץ במתנת חינם ורצה להשיב את חובו.
משעמד הגביר בסירובו, ניגשו אלי השניים ושוב פסקתי לטובת הגביר', סיים ר' לוי יצחק את דבריו.
(יחל ישראל, חלק א, ע"מ קלה-קלז)

פשר הקשר:

הקשר בין הפעלים למעשים:
עֲשֵׂה-העשייה הראשונה הקשורה באדם בתורה-עשייה רוחנית, עשיית האדם- "רב" לעולם החי :
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:(בראשית א,כו)
וּקְנֵה -הקניין הראשון בתורה- קניין בדמים רבים כמו החבר שיש לקנותו אפילו בדמים רבים(רע"ב,שם):
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר...(בראשית,כג,טז)
הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:(שם,כה,י)
וֶהֱוֵי דָן -הדין הראשון בתורה הוא בהקשר של לדון לכף זכות:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(בראשית ו,ג)
לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר. אינו ראוי שלעולם יהיה מדון לפני ופתחון פה לחלוק ולומר שאעפ''י שהאדם ראוי לעונש רב במריו בשביל היותו בצלם ובדמות מ''מ ראוי גם כן לרחם עליו בשביל שגם כן הוא בשר מביא לחטוא לא צלם ודמות בלבד (ספורנו,שם)

3 מדרגות של קשר עם הסובבים:
רַב -שהוא למעלה ממדרגתו
חָבֵר - בדומה לו במדרגתו
כָּל־הָאָדָם - אף אלו שהם למטה ממדרגתו
(ע"פ דרך חיים למהר"ל,שם)

הקשר בין תוכן הדברים ליְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה:

תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים,ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו.מה היה המעשה ביהושע בן פרחיה?כשהרג ינאי המלך את החכמים, הלכו יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא.כשנעשה שלום, שלח לו שמעון בן שטח: 'מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה'.עמד ובא (יהושע) ונזדמנה לו אכסניא אחת.עשו לו בה כבוד מרובה.אמר: כמה יפה אכסניא זו!אמר לו (ישו): רבי, עיניה טרוטות (מכוערות).אמר לו: רשע, בכך אתה עוסק? הוציא 400 שופרות והחרימו.בא לפניו כמה פעמים, ואמר לו: קבלני (בתשובה)לא היה שם לב אליו.יום אחד היה קורא קריאת שמע. בא לפניו.חשב לקבלו, הראה לו בידו (שימתין עד שיסיים את התפילה).הוא חשב: הוא דוחה אותי. הלך והעמיד לבנה והשתחווה לה.אמר לו: חזור בך!אמר לו: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל. (סנהדרין קז ע"ב).

עשה לך רב וקנה לך חבר- כדי שתדון את כל האדם לכף זכות:
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי, קִבְּלוּ מֵהֶם.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־פְּרַחְיָה שתלמידו היה יש"ו הנוצרי ולא דן אותו לכף זכות וסופו של יש"ו שהתפקר והחטיא את הרבים ואולי מכאן הבין עד כמה חשוב הדבר ולכן היה אוֹמֵר:א.עֲשֵׂה לְךָ רַב אחד מובהק והיה נאמן לפסיקותיו ואל תעשה לך הרבה רבנים לעניין הלכה שכן אז תצא קרח מכאן ומכאן,ב.וּקְנֵה לְךָ חָבֵר שעליו תשים מבטחך וכך תהיה מעורב עם הבריות ולא מנותק מן החברה שסביבך,ג.וֶהֱוֵי דָן אֶת־כָּל־הָאָדָם לְכַף זְכוּת וגם אם הוא לא קנה לו חבר ואינו מעורב עם הבריות עדיין תדון אותו לכף זכות כאותו עשיר שנדמה לציבור ככילי ורק בזכות שעשו להם רב לימדם זה שעליהם לדונו לכף זכות בשל מעשיו הטובים שעשה בסתר.

עשה לך רב- כדי שיהיה לך חבר:

כי דבר קשה ששני בנ י אדם ישתוו יחדיו כי מצודות הגיאות פרוסה וכל אחד חושב אני גדול ממך, ע״כ יעץ התנא לאיש
הישר הולך אם תרצה לעשות לך חבר קנה אותו לך לרב אף אם אין ראוי שיהיה רבך ועי״כ יהי׳ עכ״פ חבר שלך בראותו שאתה נכנע לפניו כי כן דרך בעלי גיאה אם רואה שאתה תחשוב עצמך שוה לו במדריגת ישתרר עליך להראות ממשלתו עליך, ואמר עוד והוי דן את כל האדם לכף זכות, כי אין אדם רואה נגעי עצמו ונגעי חבירו רואה, ועי״כ קשה לעשות אותו לרב כי יחשוב הלא אנכי טוב ממנו כי יש לו חסרונות רבים ולי כלל כלל לא ע״כ הזהיר שידון לכף זכות ועי״כ ימצא חבר
(כנסת ישראל,פרק א,דף סז,סימן קעד)

הוי דן את כל האדם לכף זכות -כדי שיהיה חברך או רבך:
שלא יאמר אדם מה לי ולפלוני אינו כדאי לי להיות רב ואינו כדאי להיות לפלוני חברי אלא הווי דן את כל האדם(את מכלול מעלותיו ולא רק פן אחד צר שבו מצאת גנאי- שפת אמת) לכף זכות.(ע"פ דרך חיים למהר"ל)

הקשר לאחור:
עשה לך רב -להלכה ורבנים הרבה- להרחבת הדעת:
על אף שאמרנו ש "יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית־וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת־דִּבְרֵיהֶם", הרי שזה לעניין סברות וידע תורני אבל מכל מקום עשה לך רב אחד וחכם אחד שתלמד מפיו הלכה למעשה שהרי אין טוב לאדם שילמד מחכמים רבים בחכמה אחת כי אולי תהיינה סברותיהן שונות זו מזו והתלמיד יתבלבל בזה (ע"פ מדרש שמואל,שם)

מהבית : פנימה והחוצה:
המשנה קודמת עסקה בהנהגת ביתו :יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.("ביתו זו אשתו"- יומא,פרק א משנה א) ומשנה זו עוסקת בהתנהגות עם הבריות שנמצאים חוץ מביתו(רב,חבר,כל האדם) ובסדר מדורג מהקרוב אליו (רבו שמלמדו) והלאה אל חברו ואח"כ יותר רחוק ממנו- כל האדם. (ע"פ דרך חיים למהר"ל,שם)

איזון לדברים הקודמים:
יְהִי בֵיתְךָ בֵּית־וַעַד לַחֲכָמִים- ואע"פ כן עשה לך רב כלומר שאפילו שהחכמים הם בני ביתך מכל מקום יהיו במדרגת הרב ולא במדרגת החבר
יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה- כנגד וקנה לך חבר כי כשיהיה ביתך פתוח לרווחה אז ממילא גם תגדל האהבה והחברה
וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,-ומתוך שיהיו לך משרתים בני עניים יש חשש שתאמר 'מרבה עבדים מרבה גזל'(אבות ב,ז) ותאמר מה לי ולצרה זו על כן הורוך שלא לעשות כן אלא רק אם יותר אתה בעבד שרשע הוא אבל לכתחילה דון אותו לכף זכות.
(ע"פ מרכבת המשנה)

פרק ה,משנה ט: חטאי האדם המביאים גלות

פתיחה:
"...גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה , ועל גלוי עריות , ועל שפיכות דמים , ועל השמטת הארץ."(אבות ה,ט)

1. אדם הראשון:
א.החטא:
וַיִּקַּח יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: וַיְצַו יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב,טז-יז)
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל (שם,ג,ו)

ב.ועונשו:
וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: (בראשית ב,כג-כד)

אדם הראשון נצטווה לעבוד את האדמה בגן עדן (מצוות עשה) ולשמרה (מצוות לא תעשה-איסור האכילה) אך במקום זאת חטא באוכלו מעץ הדעת ומאחר וחטאו היה קשור בארץ,בפרי העץ של הארץ שהיה עליו לשמטו ולא לאכלו,נענש בגלות וגורש מגן עדן לעבוד את האדמה שמחוצה לו.העבירה שמנינו כאן היא השמטת הארץ.

2. קין:
א.החטא:
... וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: (בראשית ד,ח)
ב.ועונשו:
כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ (בראשית ד,יב)
קין הוא הרוצח הראשון בהיסטוריה האנושית,הוא כמובן חטא כלפי אחיו אך באופן עקיף חטאו הוא גם כלפי האדמה שספגה את דמו של אחיו המת שכן האדם לוקח מן האדמה.הוא נענש בגלות תמידית(נע ונד).העבירה שמנינו כאן היא שפיכות דמים.

3.דור המבול-
א.החטא:
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (בראשית ו,יא)
כי מלאה הארץ- חמס, אמר רבי לוי חמס, זה עבודת כוכבים. חמס, זה גלוי עריות. חמס, זה שפיכות דמים. חמס, זה עבודת בוכבים, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס. חמס, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה נא, לה): חמסי ושארי על בבל. חמס, זה שפיכות דמים, שנאמר (יואל ד, יט): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא. חמס, כמשמעו. (בראשית רבא,לא,ו)

ב.ועונשו:
וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה (בראשית ז,כג)
כמובא במדרש רבא ,בחטא דור המבול עברו על 3 העברות החמורות של יהרג ובל יעבור ולכן העולם כולו נענש במחייה מוחלטת שהיא המדרגה המועצמת ביותר של הגלות (גלות מן החיים).הגולים במשמעות הפשוטה הם דווקא יושבי התיבה שלא חטאו אלא שעליהם לתקן את חטא שאר העולם שנענש בכליה ואולי יש עליהם גם ביקורת על כך שלא מחו מספיק כלפי חטאי האנושות ולא ניסו להחזירם למוטב,ביקורת המופנית בעיקר כלפי נח.העבירות שמנינו כאן הן עבודה זרה , גלוי עריות , ושפיכות דמים.


4.דור הפלגה
א.החטא:
וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: (בראשית יא,ד)
בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו, ונתן חרב בידה, ותהא נראית כאלו עושה עמו מלחמה. (בראשית רבא,לח,ו)
ב.ועונשו:
וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר (בראשית יא,ח)
בוני מגדל בבל ביקשו ,בשם האחדות,לכפור ביחיד שהוא אחד קרי : הקב"ה ועל כן נסיונם שלא לפוץ על פני הארץ נכשל ושפתם נבללה והם נפוצו לכל רחבי הארץ.מעניין לציין שבכל המקרים שנדונו עד כה (אדם,קין,מבול,מגדל בבל) המילה המנחה החוזרת ונשנית היא הארץ כשהכוונה דווקא לארץ ישראל כלפיה כולם חוטאים ומכאן והלאה למרות שעדיין כל המעשים נעשים בא"י לא מוזכר עוד החטא כלפי הארץ.אולי מפני שה' הפיץ את כל האנושות על פני כל הארץ- כלומר על פני כל העולם הרי אין הארץ (ישראל) מהווה חלק ישיר בחטא אלא רק באופן עקיף.העבירה שמנינו כאן היא עבודה זרה.



5.סדום ועמורה
א.החטא:
אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, מפני שהיו רעים איש אל חברו וחטאים בגילוי עריות לה', וכן בעבודה זרה מאד ושפיכות דמים (תוספתא סנהדרין י"ג)

ב.ועונשו:
1.אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא מפני שהיו רעים וגו' (תוספתא סנהדרין י"ג)
2.וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר: (בראשית יח,טז)
גם בסיפור סדום,כמו במבול,יש עונש של הכרתה(שהיא גלות במדרגה העוצמתית ביותר-גלות שאין עמה תקנה) לחוטאים
ויש גם תוצאה לצדיקים (יחסית) שבתוכם קרי לוט ובני ביתו שרק גולים ממקומם.כאן העבירות שמנינו כאן הן עבודה זרה , גלוי עריות , ושפיכות דמים.

6.ישמעאל:

החטא:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(בראשית כא,ט)
מצחק-לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גלוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש''ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו' : (רש"י,שם)
ועונשו:
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:...
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם... כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ... (שם,י-יב)

ישמעאל חוטא בציחוק ועל כן מגורש,יחד עם אימו,אל המדבר.הציחוק מכיל בתוכו את 3 העברות החמורות (ע"ז, ג"ע, ש"ד) ועל כן התוצאה היא חמורה כ"כ, עד כדי סיכון חייהם של הגולים באבדם את דרכם בלב המדבר.העבירות שמנינו כאן הן עבודה זרה , גלוי עריות , ושפיכות דמים.

7. יעקב ועשיו:

א.החטא:
"אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה". (בבא בתרא ט"ז,ע"ב)
ב.ועונשו:
וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ (בראשית כז,מג-מד)
בסיפור האחים התאומים=יעקב ועשיו, קורה מהפך: עשיו הוא החוט בחטא המביא לגלות אך יעקב הצדיק הוא דווקא זה שיוצא לגלות בבורחו מאחיו.אין זאת אלא תוצאת התחזותו לאחיו הבכור שגרמה לכך שהוא "נטל" גם את העונש שאמור היה לקבל עשיו,גם על דרך הפשט שהרי ברח בשל ההתחזות וגם בהבנה עמוקה יותר כאות מלמעלה על כך שאסור היה לו להטעות את אביו למרות שהצדק עימו ולו משפט הבכורה.העבירות שמנינו כאן הן עבודה זרה , גלוי עריות , ושפיכות דמים.



8.חטא יוסף וחטא האחים: חטאו בע"ז,ג"ע,ש"ד

א.החטא:
1.... וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: (בראשית לז,ב)
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו' (רש"י,שם)
2. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו: (שם,שם,כ)
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו: (שם,שם,כז)

ב.ועונשו:
1.וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה (שם,לט,א)
2.וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם (שם,מב,ג)

חטאו של יוסף אינו באחד מארבעת העבירות שמנינו אלא בחשדות שלו כלפי אחיו, כפי שמביא רש"י, בין השאר גם על גילוי עריות וכן בלשון הרע שכידוע שקול כנגד ע"ז,ג"ע,ש"ד.גם כאן החטא אינו ישיר ולכן גם הגלות בסופו של דבר קצובה ומוגבלת בזמן ובסופו של דבר חוזרים לארץ.גם האחים חוטאים בעבירות שמנינו בצורה עקיפה, הם מתכננים לשפוך את דמו (ש"ד) אך לבסוף משנים זאת לגזן דין ממותק יותר (מכירה לעבדות).העבירות שמנינו כאן (גם אם לא בוצעו בסופו של דבר) הן: גילוי עריות ושפיכות דמים.

9.חטא העגל: לא נענשו בגלות עדיין אלא עמדה והיתה תלויה עד שחטאו במרגלים

א.החטא:
וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק: (שמות לב,ו)
לצחק. יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט יז) לצחק בי, ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב' ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, אף כאן נהרג חור: (רש"י)

ב.ועונשו:
1.וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ (שם,שם,כז-כח)
2.וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ (מידו) מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר
(שם,שם,יט)
בדיוק כמו בחטאו של ישמעאל גם כאן יש ציחוק במשמעות שלושת העבירות החמורות וכאן העונש מתבטא בשלושה אופנים:1.החוטאים בעגל-מיתה (גלות מעולם החיים) 2.התורה-לוחות הברית נשברות והאותיות גולות חזרה לשמיים עד ללוחות השניים 3 .שאר העם- מתעכב עוד שנה במדבר( עוד 80 יום עד לוחות שניים ואח"כ הקמת המשכן עד ניסן של השנה השנייה) ורק בחודש סיוון של השנה השניה נשלחים המרגלים ונעשה הצעד המשמעותי לקראת הכוונה להיכנס לארץ.

10.חטא המרגלים שיש בו סוג של השמטת הארץ, לא רצו להיכנס אליה כלל.

א.החטא:
וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת (במדבר יג,לב)

ב.ועונשו:
1.וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה (שם,יד,לז)
2.בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי: ... וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר: בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי (שם,שם,כט-לד)

בחטא זה המרגלים חטאו בהשמטת הארץ שכן שכנעו את העם לשמוט את הכוונה להיכנס לארץ ולשבת בה וכן חטאו בהוצאת דיבה וכידוע לשון הרע שקולה כנגד ע"ז,ג"ע,ש"ד.המרגלים שחטאו באופן ישיר נענשו באופו ישיר ומיידי,העם שקיבל את דבריהם נענש בהשארות בגלות 40 שנה נוספות.העבירות שמנינו כאן הן: השמטת הארץ ולשון הרע ששקולה כנגד עבודה זרה , גלוי עריות , ושפיכות דמים.

11.חורבן בית ראשון ושני:

א.החטא:
מקדש ראשון מפני מה חרב? - מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? - מפני שהיתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. (יומא ט ע"ב)

ועונשו:

וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְ-ה-וָ-ה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ: וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים: וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים(מלכים ב',כ"ה, ט-יא)

הגלות ב-ה' הידיעה באה בעקבות חורבן בית המקדש (בעיקר אחרי חורבן ביה"ק השני),העבירות הן אותן העבירות שנמנו קודם אלא שחומרתן באה מכח קיומו של המקדש כגורם שאמור היה לנטרלם וכן עקב השחיתות שפשטה אף אל המקדש וכוהניו.העבירות שמנינו כאן הן עבודה זרה , גלוי עריות , ושפיכות דמים.


12.שיבת ציון:
התיקון:
1.הציונות-כנגד השמטת הקרקע באו העליות לא"י וההתישבות בה,ייבוש הביצות והפרחת השממה.
2.תורת הרב קוק- כנגד שנאת החינם באה לעולם אהבת חינם מאת הרב קוק אשר חיבב וקירב דתיים וחילונים כאחד.

ושכרו:
שיבת ציון והקמת מדינת ישראל ובמהרה בימנו- ביאת משיח צדקנו כפי שלמדנו בסנהדרין:

אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גלויות בלבד (סנהדרין,צא,ע"ב)

פרק א,משנה ה: בית פתוח-פה סגור?

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.
בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:

1.סיפורי רקע:
וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:(בראשית,יח,א-ח)

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ: .....: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם: כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְ-ה-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ:....וַ-י-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(שם,יט,א-כו)

2.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה:- הכנסת אורחים
א.גדולת מעלתה:
אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה דכתיב {בראשית יח-ג} ויאמר (ה') אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'(שבת קכז,ע"א)

ב.מידת אברהם אבינו:
אמר רבי חמא בר' חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה ובא הקב''ה לשאול באברהם הוציא הקב''ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים שדריה לאליעזר למיפק לברא נפק ולא אשכח אמר לא מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי נפק איהו חזייה להקדוש ברוך הוא (בבא מציעא,פו,ע"ב)

אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב''ה לבניו בעצמו וכל [מה] שעשה אברהם ע''י שליח עשה הקב''ה לבניו ע''י שליח {בראשית יח-ז} ואל הבקר רץ אברהם {במדבר יא-לא} ורוח נסע מאת ה' ויקח חמאה וחלב {שמות טז-ד} הנני ממטיר לכם לחם מן השמים {בראשית יח-ח} והוא עומד עליהם תחת העץ {שמות יז-ו} הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'] {בראשית יח-טז} ואברהם הולך עמם לשלחם {שמות יג-כא} וה' הולך לפניהם יומם {בראשית יח-ד} יוקח נא מעט מים {שמות יז-ו} והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ופליגא דר' חמא בר' חנינא דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים (בבא מציעא,פו,ע"ב)

ג.כל דכפין:
רב הונא כשהיה אוכל לחם היה פותח דלתותיו ואמר: כל שצריך יבא ויאכל(תענית,כ,ע"ב)

ד.במותו נתגלתה מעלתו:
ויקבר בביתו במדבר אטו ביתו מדבר הוא אמר רב יהודה אמר רב כמדבר מה מדבר מופקר לכל אף ביתו של יואב מופקר לכל דבר (סנהדרין,מט,ע"א)
ויקבר בביתו במדבר. ביואב כתיב: מופקר לכל. לעניים להתפרנס מביתו (רש"י,שם)

ה.זכות המצווה ואובדנה:
ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה (בבא בתרא ,ז,ע"ב)

ו.ירושלים והכנסת אורחים:
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים המוסר סעודה לחברו וקלקלה נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו עוד מנהג גדול היה בירושלים מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין: (שבת,צג,ע"ב)
אורחין נכנסין. ותקנה טובה היא לקבלת אורחין שידעו כי שם יאכלו וילכו שם לאכול (רש"י,שם)

דתנן עשרה נסים נעשו בבית המקדש...ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים (יומא,כא,ע"א)

והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן ר' אלעזר בר (צדוק) אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה(יומא,יב,ע"א)

ז.השפעת המצווה לטווח רחוק:
א''ר יוחנן משום רבי יוסי בן קסמא גדולה לגימה שהרחיקה שתי משפחות מישראל שנאמר {דברים כג-ה} על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתו עולה זדון מרחקת את הקרובים מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים מיתרו דאמר ר' יוחנן בשכר {שמות ב-כ} קראן לו ויאכל לחם זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר {דברי הימים א ב-נה} וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב התם {שופטים א-טז} ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים... (סנהדרין קג,ע"ב-קד ע"א)

ח.פתוח לרווחה- הכיצד ולמה?

יהי ביתך פתוח לרוחה ,כיצד? מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון, כגון שעשה איוב, שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו? - כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו, הבא מן הדרום יכנס כדרכו, וכן לכל רוח. לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. (אבות דרבי נתן,פרק ז)



3.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ:- האכלת עניים ולא רק אורחים חשובים

א.זכות שמצילה ממות:
דר''ע הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילה לבי גננא טריק לה חיויא ומיתא הוה דאיגא אמילתא טובא ההוא יומא שקלתה למכבנתא דצתא בגודא איתרמי איתיב בעיניה דחיויא לצפרא כי קא שקלה לה הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה אמר לה אבוה מאי עבדת אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא וליכא דשמעיה קאימנא שקלתי לריסתנאי דיהבית לי יהבתיה ניהליה אמר לה מצוה עבדת נפק ר''ע ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה
תרגום:
לרבי עקיבא היתה בת. אמרו לו החוזים בכוכבים: ביום שבו תיכנס לחדר כלולותיה יכיש אותה נחש ותמות.היה [רבי עקיבא] מודאג מאוד בשל כך.באותו יום [שבו נכנסה בתו לחדר הכלולות], נטלה [הכלה] את סיכת ראשה ונעצה אותה בסדק שבקיר. קרה ונכנסה [הסיכה] בעינו של הנחש [שהסתתר בתוך הקיר]. בבוקר, כשנטלה אותה, נמשך ובא הנחש אחריה.אמר לה אביה: מה עשית?אמרה לו: בערב בא עני [ו]קרא בפתח והיו עסוקים כולם בסעודה ואף אחד לא שמע אותו. קמתי ולקחתי את מנת האוכל שנתת לי ונתתיה לו.אמר לה: מצווה עשית!יצא רבי עקיבא ודרש: "וצדקה תציל ממות" - ולא [רק] ממיתה משונה אלא [אפילו] ממיתה עצמה. (שבת,קנו,ע"ב)

ב.יתרונה של האישה על פני האיש :
אבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל היה, וכשהיה צריך העולם לגשם היו שולחים חכמים אליו והיה מבקש רחמים ובא הגשם. פעם אחת הוצרך העולם לגשם. שלחו חכמים זוג חכמים אליו לבקש רחמים שיבא גשם. הלכו לביתו ולא מצאוהו. הלכו בשדה ומצאוהו שהיה עודר. נתנו לו שלום ולא הסביר להם פנים. בערב, כאשר אסף עצים להסקה, שם את העצים והמעדר על כתפו האחת ואת הגלימה על כתפו האחת. כל הדרך לא נעל נעליים. כאשר הגיע למים – נעל נעליים. כאשר הגיע למקום קוצים, הרים את בגדיו. כאשר הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת. כאשר הגיע לביתו נכנסה אשתו בתחילה, ואחר כך נכנס הוא, ואחר כך נכנסו חכמים. ישב ובצע פת ולא אמר להם לחכמים 'בואו ואכלו'. חילק לחם לילדים, לגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים. אמר לה לאשתו: יודע אני שהחכמים משום הגשם באו, נעלה לגג ונבקש רחמים, אולי יתרצה הקדוש ברוך הוא ויביא מטר, ולא נחזיק טובה לעצמנו. עלו לגג, עמד הוא בפינה אחת והיא בפינה אחת. קדמו ועלו עננים מאותה פינה שעמדה בה אשתו. כאשר ירד, אמר להם: מדוע באו חכמים אליי? אמרו לו: שלחו אותנו חכמים אל אדוני לבקש רחמים על הגשם. אמר להם: ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו לו: יודעים אנו שהמטר מחמת אדוני הוא בא. אלא שיאמר [יסביר] לנו אדוני אותם הדברים שהיו תמוהים לנו: מה טעם כאשר נתנו לאדוני שלום לא הסביר לנו אדוני פניו? אמר לה: שכיר יום הייתי ואמרתי: לא אתמהמה. ומה טעם שם אדוני את העצים על כתפו האחת ואת הגלימה על כתפו האחת? אמר להם: לזו [ ללבוש אותה] שאלתי אותה, ולזו [לישם עליה עצים] – לא שאלתיה. מה טעם כל הדרך לא נעל אדוני נעלים וכאשר הגיע למים נעל נעלים? אמר להם: כל הדרך רואה אני [ויכול להיזהר מהמכשולים], במים איני רואה. ומה טעם כאשר הגיע אדוני לקוצים הרים את בגדיו? אמר להם: זה [הבשר] מעלה ארוכה אם נשרט בקוצים וזה [הבגד] אינה מעלה ארוכה. מה טעם כאשר הגיע לעיר יצאה אשתו של אדוני כשהיא מקושטת? אמר להם: כדי שלא אתן עיני באשה אחרת [בלכתי בעיר]. מה טעם נכנסה היא בתחילה ואחר כך נכנס אדוני ואחר כך נכנסנו אנחנו? אמר להם: משום שאין אתם בדוקים לי [בעיני, ולא רציתי שתתיחדו עם אשה]. מה הטעם כאשר בצע אדוני פת לא אמר לנו 'בואו ובצעו'? – אמר להם: משום שלא היתה הפת מרובה [דיה גם לאורחים, ואמרתי] שלא יחזיקו לי טובה בחינם [שאני מכבד אותם, ואין בלבי באמת לעשות זאת]. ומה הטעם נתן אדוני לילד הגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים? אמר להם: הגדול – נמצא בבית [ואם הוא רעב הוא אוכל], וזה – יושב בבית הכנסת [ולומד, ולכן הוא רעב יותר]. ומה הטעם קדמו ועלו עננים מאותה זוית שהיתה עומדת אשתו של אדוני לענן שלו? אמר להם: משום שהאשה נמצא ת בבית ונותנת לחם לעניים וקרובה הנאתה [שהיא גורמת להם, ומידה כנגד מידה תפילתה נענית תחילה], ואני נותן מעות, ואין [הנאה זו] קרובה [משום שהעני אינו נהנה מיד, אלא עד שיקנה לחם במעות אלה]. (תענית כג,ע"א-ע"ב)


ג.בני ביתך-כעניים:

חד זמן צרכין רבנן נידבא שלחון לר' עקיבה ולחד מן רבנין עמיה. אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא א"ל מה ניזבין לך יומא דין א"ל טרוכסמין לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. שבקון ליה ואזלון לון מן דזכין כל עמא אתון לגביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמר לך מה ניזבון לך יומא דין ואמרת ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל. אמר מה דביני לבין טלייא ידעתין. לא מה ביני לבין בריי. אע"פ כך אזלון ואמרו לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלין ואמרין לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחיק ואמרי לה סתם אמר לן. אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי. ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני. כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה:
תרגום:
פעם אחת היו הרבנים צריכין לנדבות ,שלחו את ר' עקיבא ואחד מן החכמים ובאו אל בית איש אחד ששמו היה בן מביא יין ורצו לכנוס אצלו שמעו קול התינוק א"ל מה נק נ ה היום לאכול אמר לו ירק עילשין ולא מן ירק שנלקט היום אלא ממה שנלקט אתמול שהוא בזול הניחו חכמים אותו והלכו להתרים אחרים,אח"כ שבו לביתו,אמר להם מד ו ע לא באתם אלי קודם, כמו שהייתם נוהגים אמרו : באנו,אך כששמענו את שיחתך עם בנך לקנות ירק מאתמול שהוא כמוש וזול,אמרנו ודאי אין לך מעות.אמר להם, מה שיש ביני ובין התינוק אפשר לכם לדעת, אבל מה ביני ובין קוני אין אתם יכולים לדעת אמר להם שילכו לאשתו שתתן להם מדה־ מלאה דינרין הלכו ואמרו לה, אמרה להם: איך אמר לכם, מדה גדושה או מדה מחוקה אמרה להם אני אתן לכם מנה גדושה, אם אמר לכם כן הרי כדבריו אני נותנת ואם לאו, אני מוסיפה זה הע ו ד ף משלי וינכה לי מן חשבון כתובתי, כששמע בעלה כי אשתו צדקת היא , כתב לה סכום כפול על כתובתה. (ירושלמי,פסחים,פ"ד,ה"ט)


4.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה:-נתינת דוגמא אישית בהכנסת אורחים
א.פחות דיבורים-יותר מעשים:...ומניין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה? - שכן מצינו באברהם אבינו, שאמר למלאכים פת אתם סועדים עמי היום. שנאמר: (בראשית יח) "ואקחה פת לחם וסעדו לבבכם". אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת, שהלך ועשה להם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת. - ומניין שעשה להם תשע סאין של סולת? שנאמר: (שם) "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סלת". שלוש כמשמען, קמח הרי שש, סלת הרי תשע. - ומניין שעשה להם שלשה שוורים" שנאמר "ואל הבקר רץ אברהם". הבקר אחד, בן בקר שנים, רך שלשה. ויש אומרים: וטוב - ארבעה. "ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו", נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות... (אבות דרבי נתן,יג,ג)

כתיב {בראשית יח-ו} קמח וכתיב סלת א''ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש (בבא מציעא , פז, ע"א)

ב.טבעה של האישה-להרבות בדיבור:

עשרה קבים שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים אחד כל העולם כולו(קידושין ,מט,ע"א)
וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:(ויקרא,כד,יא)
שלמית. דהות פטפטה שלם עלך, שלם עלך, שלם עליכון, מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל: בת דברי. דברנית היתה מדברת עם כל אדם, לפיכך קלקלה(רש"י,שם)

בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ:
סכנת דיבור של הולכי דרכים:
רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא אשכחה לברוריה אמר לה באיזו דרך נלך ללוד אמרה ליה גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה היה לך לומר באיזה ללוד (עירובין נג,ע"ב)

ולכן פירש החסיד ז"ל דאיירי במקבל אורח וצווה קעביד להרבות עימו שיחה וקמ"ל דאל ירבה כשאישה מתארחת אצלו (שפת אמת,מסכת אבות,א,ה)

5.כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(בראשית,יט,כו)
ותהי נציב מלח. במלח חטאה ובמלח לקתה. אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה: (רש"י,שם)

ותבט אשתו מאחריו (יט, כו), רבי יצחק אמר שחטאה במלח באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט, מה היא עושה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להן תנו לי מלח שיש לנו אורחים, והיא מכונת שיכירו בהן אנשי העיר, על כן (שם): ותהי נציב מלח.(בראשית רבה,נא,ה)


6.הקשר בין המאמרות: הכנסת אורחים
א.על דרך החיוב:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה: וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ,וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה (עִם הָאִשָּׁה): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:

ב.על דרך השלילה:
א.יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה,- וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה:
ב.וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, -וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב... וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם
ג.וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.-אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו (רש"י,שם)
כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:.וַ-י-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה: וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח

7.פשר הקשר:

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם שהיא עיר של הכנסת אורחים עד אשר נאמר עליה שמעולם "...לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים"(יומא כא,ע"א) אוֹמֵר:יְהִי בֵיתְךָ ולא רק כיסך פָּתוּחַ לִרְוָחָה של האורחים,כביתו של אברהם אבינו שהיה פתוח לארבע רוחות השמים וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ כך שלאחר שביתך פתוח לרווחה-תוכל לעלות למדרגה שתהיה קשוב לעניים המתדפקים על דלתותך כמו אל בני ביתך כפי שעשתה בתו של ר' עקיבא,וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. כלומר לא די בכך שאתה קשוב לעניים כמו אל בני ביתך אלא שבמקום להרבות שיחה עם האישה עליך להרבות בדוגמא אישית ,"אמור מעט ועשה הרבה" וממילא תשמש כדוגמא אישית לבני ביתך ואז עינה של אשתך לא תהיה צרה באורחים שכן תחוש היא שאתה עימה לסייע בידה בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.שכאשר היא מתארחת בביתו בודאי שאין מן הראוי להרבות עימה בשיחה מסיבות צניעות מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ,שאינו מאמן את עצמו לנתינת דוגמא אישית וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה שכן דיברה התורה בזכות הכנסת אורחים והוא כמבטל את דבריה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם כאשת לוט שהפכה לנציב מלח על אשר לא הסכימה לסייע בהכנסת האורחים- המלאכים שבאו להצילה:

8.הקשר לאחור :כלל ופרט

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד,
עַל הַתּוֹרָה- יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזְר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

וְעַל הָעֲבוֹדָה-אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים-יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:

(ע"פ ילקוט מדרש שמואל)